פסק-דין בתיק רע"פ 6034/99

השופט י' זמיר :

השאלות

1.           ערעור זה מעורר שאלה של חישוב מועדים לצורך הביצוע של צו הריסה מינהלי שהוצא מכוח סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה1965-. וכך קובע סעיף 238א ("צו הריסה מינהלי") ככל שהוא נוגע לערעור זה:

"(א) הוקם בניין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בניין כאמור, רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבניין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך, המציין כי -

(1)     לפי ידיעתו הוקם הבניין ללא היתר או שהבניין חורג ובמה הוא חורג;

(2)     לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבניין או שנסתיימה לא יותר מששים ימים לפני יום הגשת התצהיר;

(3)     ביום הגשת התצהיר, אין הבניין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים;

לצו כאמור ייקרא 'צו הריסה מינהלי'.

(ב)  היתה הוועדה המקומית מועצת רשות מקומית כאמור בסעיף 18 ונתמנה לאותה רשות מקומית יועץ משפטי, לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא לאחר התייעצות עמו;

...

(ט)       בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב1)(3) לא יבוצע צו הריסה מינהלי אם חלפו שלושים ימים מיום הגשת התצהיר כאמור בסעיף קטן (א) או מיום מתן ההחלטה של בית המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו, אם ניתנה החלטה כאמור, הכל לפי המאוחר, ורשאי בית המשפט להאריך את תקופת 30 הימים, אם ראה כי מן הנכון לעשות כן.

...".

             השאלה העיקרית בערעור זה מתמקדת בסעיף-קטן 238א(ט): כיצד מחשבים את הזמן בו ניתן לבצע צו הריסה מינהלי? כאמור בסעיף-קטן זה, לא יבוצע צו הריסה מינהלי אם חלפו שלושים ימים "מיום הגשת התצהיר". מהו יום הגשת התצהיר?

             שאלה שניה מתייחסת לסעיף-קטן 238א(ב). סעיף-קטן זה קובע כי לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא לאחר "התייעצות" עם היועץ המשפטי של הרשות המקומית. מה פירוש "התייעצות"?

העובדות

2.           ואלה העובדות המשמשות רקע לשתי השאלות. המערערים החלו להקים בניין בתחום ירושלים (להלן - הבניין). מהנדס שהוסמך על ידי מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה במרחב תכנון מקומי ירושלים (להלן - המהנדס) ביקר באתר הבנייה ביום 30.8.98. בביקור זה גילה המהנדס כי הוחל בהקמת הבניין ללא היתר, בניגוד לחוק התכנון והבנייה. הוא ציין עובדה זאת בתצהיר. בתצהיר פירט המהנדס את העבודה שבוצעה בבניין עד אותו יום, והוסיף כי הקמת הבניין טרם נסתיימה וכי הבניין לא אוכלס. הוא חתם על התצהיר ביום 10.9.98. התצהיר הועבר אל ראש העיריה, שהוא גם יושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, עם בקשה להוציא צו הריסה מינהלי, לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, נגד הבניין. הבקשה הגיעה, בדרכה ליושב ראש הוועדה המקומית, אל היועץ המשפטי של העיריה, לקבלת חוות דעת. היועץ המשפטי כתב על גבי הבקשה כי "לאור הבקשה הנ"ל ותצהיר המהנדס ניתן מבחינה משפטית ליתן צו הריסה מינהלי של המבנה הנ"ל", והוסיף את חתימתו ביום 13.9.98. משם עשתה הבקשה את דרכה אל מנכ"ל העיריה, שהמליץ להוציא צו הריסה מינהלי ולבצעו, וחתם על ההמלצה ביום 14.9.98. סוף דבר, התצהיר של המהנדס, יחד עם חוות הדעת של היועץ המשפטי וההמלצה של המנכ"ל, הוגש ליושב ראש הוועדה המקומית ביום 23.9.98. יושב ראש הוועדה המקומית הוציא צו הריסה מינהלי כמוצע, על יסוד התצהיר ו"לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לעיריה", וחתם עליו בו ביום, כלומר ביום 23.9.98.

             ביום 14.10.98 הגישו המערערים בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים לביטול צו ההריסה. בעצם, כפי שבית המשפט לעניינים מקומיים ציין, הבקשה היתה, לא לביטול הצו, אלא להצהרה כי הצו אינו ניתן יותר לביצוע.

בית המשפט לעניינים מקומיים